<h1>חדושי רבינו יונה — ב"ב</h1>
<h2>דף כד:</h2>
[ב"ב מ"ט ע"א] האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה כו' לא אמר ולא כלום. דה"ק, לא אערער עליך על שדה זו, ואם הבטיחו שלא יערער עליו בשדה, עדיין לא הקנה לו בכך כלום, וצריך שיאמר לו שדי קנויה לך או שדי מכורה לך, והיינו דאמרי עלה בפ' הכותב [כתובות פ"ג ע"א], אלמא מדין ודברים הוא דסליק נפשיה. מיהו אם יאמר לא יהא לי כלום בשדה זו, אע"פ שלא הזכיר קנייתו של זה, אלא שהזכיר לשון סילוק, מסתלק הוא בכך מן השדה, ומיד כשיחזיק בה חבירו יזכה בה, והכי משמע במס' כריתות [כ"ד ע"ב] דלשון אי אפשי מהני, ומקשי עלה מהא דאמרי' דלשון ידי מסולקות לא מהני, ודחינן התם, שאני התם דאמרי' כי סליק נפשי' מדין ודברים סליק נפשי'. ואשכחן נמי דמהני סליק המקנה בלא קניית הקונה, דאמר לקמן גוי מכי מטו זוזי לידיה איסתלק ליה, ישראל לא קנה עד דמטי שטרא לידי', הלכך כל המחזיק בהן זכה בהן, כנ"ל וצ"ע בסוגיית בפ' ספק אכל.
